יש אלוהים - הצגה

יש אלוהים
המחזה "יש אלוהים" אינו עוד יצירה תיאטרלית – אלא מיצג רב-שכבות, תיאולוגי-פילוסופי, שנע בין עומק רעיוני נדיר לבין הומור חד, חתרני ואוניברסלי. מדובר ביצירה מקורית ורב-ממדית שמצליחה לחבר בין תרבויות, דתות וזמנים דרך פריזמה קומית מעוררת מחשבה, השואלת שאלות עמוקות על זהות, שליטה, אמונה, מוסר ותפקיד האלוהות בעידן המודרני.

מאת: יצחק בנימיני
בימוי: מאיר בן סימון
עיצוב חלל, תפאורה ותלבושות: טלי יצחקי
עיצוב תאורה: שאהין מוחמד
דרמטורגיה: אברהם עוז
משתתפים: איתי שגב, אילנהקיוויתי-דאוונפורט, דניאל גרטמן, פז מגן


המחזה "יש אלוהים" הוא מסע פילוסופי-תיאולוגי שנון ומורכב, שבו אלוהים עצמו יוצא למסע התבוננות ומודעות עצמית, בניסיון להבין את מהותו ואת תפקידו בעולם.

המסע מתחיל כאשר אלוהים פונה לדרמטורג בבקשה שיעזור לו "לארגן את העולם", ומשם הוא יוצא למסע אינטלקטואלי ופילוסופי, שבמהלכו הוא משוחח עם דמויות שונות – מהעולם האמיתי, מההיסטוריה ומהמיתולוגיה. הוא מתמודד עם פרדוקסים תיאולוגיים, פילוסופיים ולשוניים, החל מהשאלה "האם אני באמת קיים?" ועד לחקירת מקומו בעולם המודרני.

בין מפגשיו, אלוהים משוחח עם הרמב"ם, ישעיהו ליבוביץ', חנוך לוין, סמואל בקט, נועם חומסקי, נציגי דתות שונות כמו בודהא, ישו, אללה וזאוס, וגם עם מושגים מופשטים כמו "האמת", "השקר", "הזמן", "המרחב" ואפילו "האפס".
בהדרגה, אלוהים מתחיל לפקפק בתפקידו ומבקש להתפטר, אך מגלה שאין לו תחליף אמיתי. הוא אפילו עומד למשפט בפני ועדת ניהול אלוהימים שמחליטה להותירו בתפקיד, אך במצב של "אלוהים מת".
המחזה מגיע לשיאו בדיון על עקדות – עקדת יצחק, עקדת ישמעאל, ואפילו עקדת אברהם עצמו, כשהמסר המרכזי הוא ביקורת נוקבת על הרעיון של הקרבה דתית ושל סמכות אלוהית בלתי מעורערת.
הסיום מציג את הקהל עם דילמה: האם באמת יש אלוהים, או שמא הוא קיים רק בדמיון שלנו?